"אם כל מה שיש לך הוא פטיש, הכל נראה כמו מסמר". כך ניסח אברהם מאסלו את מה שהוא כינה "חוק המכשיר".
"החוק" הזה מסביר בצורה מאד טובה את ההרגלים שלנו בתוך מערכות יחסים. הוא אומר שלא משנה מה המכשיר שיש לנו, כשאנחנו פוגשים מצבים אנחנו תופסים אותם דרך אותו המכשיר שיש בתוכנו ומתוך אותה תפיסה אנחנו מתנהגים ומגיבים.
למה זה חשוב?
קודם כל זה חשוב כיוון שאנחנו יצורים תגובתיים. תמיד מגיבים למשהו. תגובה מובילה לתגובה וכאן נפתחות אינספור אפשרויות של מהלכים ותגובות.
השאלה הראשונה שאנחנו שואלים בדרך כלל היא – "מה קרה?" מה קרה שאת…עצבנית, שמחה, מודאגת וכו'.
בתרגום החופשי שלי, בשאלה 'מה קרה' טמונה ההבנה שמשהו בכלל קרה ולכן השאלה המדויקת יותר היא: "מה יצר את התגובה?" "למה הגבת?".
כשאנחנו מגיבים מתוך מה שמתאים לנו שגם הולם את מי שחשוב לנו להיות בעולם, יופי. זה ברוב המקרים יוביל לידי ביטוי בהמשך השיחה.
מה קורה כשאנחנו מגיבים מתוך אוטומט? מתוך מכשיר? מה קורה כשאנחנו מגיבים בכלל לפרשנות שלנו למשהו?
כיוון שתגובה יוצרת תגובה, תגובה לא מתואמת גורמת לתגובה אחרת שכנראה תהיה לא מתואמת גם היא. שיפועים הם דבר שעלול להסלים מהר מאד ולהפול למדרון.
מהו הפטיש בחיים שלנו?
הפטיש – דפוסי חשיבה ודפוסי התנהגות שמולידים תגובות שיוצרות יחסים.
איך זה נראה במציאות?
דוגמאות:
כעס כמכשיר, אם כל מה שאת מכירה הוא כעס (מודע או לא), כל מה שיבוא מולך ויעורר אותך יפגוש כעס במינונים משתנים ותגובות כועסות.
ציפיות ואכזבות, אם את רגילה להתאכזב, כל מה שיגיע מולך יגיע עם אפשרות מאד טובה לאכזב אותך או לא להתממש. יכול להיות שאת רגילה לחשוב שאת מאכזבת.
אם הכלי שלך הוא מחשבה שקירבה היא דבר מסוכן, כל מי ומה שיבקש את קרבתך יסווג כסכנה. מה הסיכוי שתצמח מזה מערכת יחסים מיטיבה?
אם את מכירה דואליות, צמדים כמו חזק-חלש, גדול-קטן, מה הסיכוי שתפגשי משהו שלא יעמיד אתכם בצד המנצח/חזק או מפסיד/חלש? זה תמיד יהיה או זה, או זה. מה עם כל מה שבאמצע? או מעבר?
אם ללכת על בטוח הוא המכשיר שלך, כמה הזדמנויות תוכלי בכלל לראות אם הן לא מגיעות עם הבטחה שתזכי בוודאות? מה הסיכוי שתוכלי לחיות חיים בהם הכל אפשרי? דרך המכשיר הזה אפשרי רק מה שאתם תופסת ככזה.
מתחילה לזהות מהו המכשיר שלך?
יכול להיות שלא.
המכשיר שלנו הוא הרגל.
הרגל הוא פעולה קבועה ושגרתית שנוהגים לחזור עליה עד שהיא נהיית טבע שני.
הרגל מעוגן בתפיסה בסיסית שלנו את העולם. לכן יכול להיות שהמכשיר שלך שקוף לך.
איך בכל זאת מזהים אותו? אחת הדרכים הטובות ביותר היא באמצעות התבוננות על מערכות היחסים שלך – קישור לפוסט על מערכות יחסים. איך נראות התגובות שלך? מה מאפיין אותן? (האם אחת הדוגמאות מתקרבת לתאר אותן?).
מה שביעות הרצון שלכם ממערכות היחסים שלכם עם אהבה, כסף, זוגיות, הורות, ערכים וכו'?
ואם יהיה לכם חיבוק ונשימה ובחירה? איך ייראו החיים אז?
קחי בחשבון שיש בך מהכל, יש בך פטיש, סרגל, נשימה, חיבוק, חיוך, יכולת להיות, יכולת לבחור ועוד כל כך הרבה כלים. כמספר הכלים – מספר האפשרויות לחיות.
בטח תשאלי ובצדק – אם יש כזה היצע בתוכנו, איך זה שאנחנו בוחרים את אותו מכשיר שוב ושוב? התשובה היא פשוטה, זה הרגל, זוכרת? פשוט התרגלנו. זה הכל.
זה עבד לנו. לכעוס, להתרחק, לאכזב, להתאכזב וכו', זה עבד לנו איכשהו, שמר עלינו (גם אם בתור אשליה או תחושה) עזר לנו לעבור תקופות חיים או מערכות יחסים. פעם אחת ופעם שנייה ובפעם השלישית המכשיר הפך להיות הדבר. לכעוס, להימנע, לוותר, לדחות למחר, להיעלם, לצעוק, להתייאש, להיות חסרי אונים, להישאר קטנים. הרגל.
בהתפתחות אישית הדגש הוא על התבוננות פנימה ולמידה, של ההרגלים, של המכשירים והחוקיות המדומה שהם יצרו.
בטרנספורמציה הדרך מתחילה מבפנים ומסתיימת בחוץ. כל תנועה חדשה, הכי קטנה, הכי קלה בתוכנו יוצרת הזדמנות למשהו חדש ואחר בתוכנו ואחר כך גם בחוץ, במערכות היחסים שלנו.
מצב שחוזר על עצמו עם בני הזוג, ההורים, הילדים ומסתיים תמיד באותו אופן, זורע זרעים של מכשירנות, של קביעות.
איך אפשר לבחור מחדש?
עצם השאלה אומרת שיש אפשרות, הדרך הכי טובה שאני מכירה היא הכרות והתבוננות.
נשמי עמוק, בחרי אדם או מצב שאת מזהה שאת רוצה משהו אחר במערכת היחסים לגביו.
שאלי את עצמך –
איך מערכת היחסים נראית היום,
אם הכל אפשרי, איך אני רוצה שתהיה מערכת היחסים?
מזהה את המכשיר, שואלת את עצמך, אם הייתי חופשיה מההרגל הזה, מה באמת הייתי רוצה להביא למצב הזה?
אם תבחרי להתבונן על מצב שחוזר על עצמו, תשאלי את עצמך, מי חשוב לי להיות מול זה ותביאי את זה כפטיש או כנוצה (לפעמים ההחלטה להשתמש בעוצמה פנימית מורכבת יותר מהחלטה להיות רכים או חסרי משמעות מולה) או כל מכשיר שנכון עבורך תוכלי לפגוש הזדמנות לחיות אחרת.
אפשר ללמוד לשאול שאלות חדשות, אפשר לאמץ זוויות ראיה חדשות, בפעם הבאה תוכלי לפגוש עוד החלטה ועוד אפשרות. לאט לאט הבחירות מצטרפות והופכות לחופש.
מה דעתך?
פטיש? נוצה? נשימה?