חברה שאלה אותי היום אם אני מרגישה את הכבדות באווירה. "ברור" עניתי לה. אצלי יום אחרי פסח ה"אווירה" נכנסת לתוקף.
באווירה הזו משהו מכביד על טבעיות וקלות הנשימה, על היכולת של הצחוק להגיע ממקומות נקיים ושמחים. המשהו הזה שנוצר ברצף של שואה וגבורה זיכרון ותקומה.
את הקטע הבא כתבתי לפני מספר שנים:
"במצולות שלנו, מעמקי המעמקים שלנו, נאגרים להם במהלך החיים "חפצים" רבים לאין שיעור: מילים, זיכרונות, רגעי חרטה, שמחה שאין שני לה.
במצולות כמו במצולות לא יורדים לבקר סתם.
צריך ציוד צלילה מתאים ותערובת חמצן מיוחדת, שכן כל ירידה או לחילופין עליה מהמצולות שלנו, עלולה לגרום לנו לנזק בלתי הפיך.
פעמיים, אולי שלוש בחיים, אנחנו מתעוררים לפתע במצולות.
ללא אזהרה, סימן, אות, הכנה מוקדמת וגרוע מכך – ללא הכשרה מוקדמת לשהייה במצולות.
אנו נאלצים להבין לבד מה קורה בעומק כשהשמש לא חודרת ואין צבעים או יצורים מוכרים.
עם היצורים מתקרבים אלינו מכל עבר הזיכרונות, התובנות, הפחדים ואנו מוצאים עצמנו נבוכים מול העוצמה ואי הידיעה.
אל תימנעו מהמצולות של עצמכם, זהו מקום בו אין דריסת רגל לאיש זולתכם, לא משנה כמה אתם נדיבים ורוצים, זוהי הארץ שלכם.
זה זמן מקולל ומבורך בו זמנית.
המצב שנכפה פותח פצעים ומגלה פחדים חדשים, אך באותה נשימה גם מאפשר להירפא ולצאת לחוף מבטחים".
את המצולות אני מכירה מגיל 11. על הדלת של הבית שלנו דפקו קציני צה"ל וסיפרו שאבי נפצע קשה. מצבו לא ידוע. זוכרת שדיווחו על זה ברדיו בחדשות.
לא ידענו מה מצבו של אבי וההתעקשות של הקצינים לחכות לאמא שלי ולאסוף את סבתא שלי לבית החולים הפכה למעין הסכמה שקטה שקרה הגרוע מכל. בבית החולים אמא שלי גילתה שאבא שלי חי במצב קשה והוא בניתוח ראש שאת תוצאותיו נדע רק בעוד כמה ימים.
בשעות הספורות האלה ביקרתי לראשונה במצולות שלי. חלקים ממני השתנו לנצח בעקבות הביקור הזה.
אבא שלי נכה צה"ל והחיים שלפני הפציעה נעלמו לנצח לפני 26 שנים, לפעמים מצליחה לאתר רק רסיסי זיכרונות מטיולים משותפים ורגעים קסומים.
לעומת זאת הקצינים שנראו לי כמו הרי אדם בסלון הבית שלנו מופיעים בקלות כמו זיכרון טרי בכל פעם שנגמר פסח. הפציעה של אבי התרחשה 3 ימים לפני ליל הסדר ואת כל התחלת השיקום עברנו בטקסי יום השואה ויום הזיכרון בבית הבראה 3.
אז התקופה הזו לוקחת אותי לביקורים במצולות שלי. זו האווירה שמלווה אותי רגע אחרי שמסתיים פסח אל תוך שבועיים של שואה וגבורה, זיכרון ותקומה.