דמיינו שאתם מאזינים לפלייליסט הבא:

"חלומות של אתמול הם… (בביצוע רוחמה רז)",

"כשאמא באה הנה (בביצוע צוות הווי של הנח"ל מימי אנו באנו)",

"מה הועילו חכמים בתקנתם?" (לא שיר, פשוט אמירה בטון שואל/מוכיח).

לפלייליסט הקסום הזה אחראי אבא שלי.

האחראי על הקסם הזה מזדקן.
מה זה אומר מזדקן? בין היתר זה אומר שבחדר מיון לשאלה בן כמה אתה הוא עונה: "50", והוא בכלל בן 69. ועל השאלה באיזו שנה אנחנו הוא עונה- "1989" כי… אין לי מושג למה דווקא 1989.
אבל הוא לא עצוב, כך פסקה פסיכוגריאטרית. זה נכון. עצוב הוא לא. להפך. הוא מלא אהבה ורוך והצהרות אהבה ורק זה לבד יכול להדאיג (הצחקתי את עצמי בקול).

הקסם המזדקן שהוא אבא שלי עם האמירה והכוונה הנדיבות "מה הועילו חכמים בתקנתם" הביאני לכתיבת פוסט זה שעוסק בהתמודדות שלי כאשת מקצוע עם מציאות משתנה בתחום העיסוק שלי. לא בתיאוריה, לא בנדמה לי, הנה הצצה לחיים שלי בסופ"ש לפני מספר שבועות:

הימים הם ימי ראש השנה, סבתא שלי חולת אלצהיימר רועדת בארוחת ערב כמו לולב. ביקור רופא מעלה שמקור החום הוא בדלקת ריאות ומשם הדרך לאשפוז בבית חולים קצרה.

למחרת כחלק מהשגרה התקשרתי לאמא שלי לשאול מה חדש עם ממה (סבתוש) וכששמעתי את ה"הלו" שלה הלב שלי איבד פעימה. אמא שלי ענתה בוכה.
"אל תיבהלי" היא אמרה והתסריט מחריד ככל שיהיה נראה לי ברור, משהו לא בסדר עם סבתא שלי הרי הסטטיסטיקות אף פעם לא לטובת קשישים חולים עם דלקת ריאות בבתי חולים. נכון?

אבל אז התרחש טוויסט בעלילה וצמד המילים שמבשר שמשהו אחר נוסף ממש לא טוב קרה נשמע: "אבא נפל".
ברגע שהמילים פגשו את עור התוף התחילה סופה פנימית, בשברירי שנייה נגלו יכולות המוח האנושי בעוצמתן. בדיקת מציאות נוקבת העלתה ממצאים ופתרונות במהירות האור.

קודם כל הצד הטכני – כמה זמן ייקח לי להגיע, מה יהיה, מה זה אומר?
הורי גרים בצפון, אני בשרון… ובעודי עסוקה במחשבותיי אמרה אמא שלי: "אתקשר עוד מעט" וניתקה.  נשארתי עם הטלפון ביד. רגע תלוש ודי בודד.
כדי לעשות סיפור ארוך קצר, תוך 24 שעות המילים המפחידות נשמעות פעמיים נוספות. אבא שלי נפל 3 פעמים.
כבר היו יותר משברירי שניות כדי שאפשר יהיה להבין שמשהו קורה כאן. לאחר התייעצות רפואית התקבלה הפניה לבית חולים.

כשהם פונו עם אמבולנס מהבית בשעה 21 בערב כבר היה לי ממש "מספיק" זמן לחישובים ותכנונים:
אני רחוקה מהם, מחכה לי יום עמוס בקליניקה למחרת, אחר הצהריים מתוכננות חגיגות יומולדת בכיתה של עמית, סוף השבוע כבר מתוכנן לפרטי פרטים. ווואו.

בום. תחושת עומס אדירה הופיעה בצוואר. לא היה שם כלום לפני דקה.

בום. אבא שלי באמבולנס בדרך לבית חולים.

בום. מישהו לקח את הצבעים מהעולם. הכל נשמע כאילו הראש מתחת למים.

עכשיו תבואו ותגידו ודי בצדק: את? מה את רוצה? את יודעת מה לעשות, את מלמדת אחרים.
הכל נכון. יחד עם זאת זה היה רגע בזמן בו ממש לא שינה מה אני יודעת. ברגע הזה הייתי בת של אבא שלי.
ברגע ההוא וביומיים הבאים הלב שלי ניסה לסנכרן את עצמו. אל הקסם שהוא אבא שלי שמשהו קורה לו, אל אמא שלי הלביאה האהובה, שעמדה על הרגליים 4 שעות במיון בזמן שאבי טופל וישן. ככה זה בחדר מיון מעלימים כסאות כיד לצמצם שהות של בני משפחה.

הידע, הניסיון וההכשרה שלי לא עזרו לי לעצור את ההתדרדרות וזה היה קשה עוד יותר כי גם יש לי קולגות מופלאות שמיד הציעו עזרה. לא יכולתי לשנות את המצב. הנסיבות נתונות. מפתרון עברתי להתמודדות.

שני דברים תמכו בהתמודדות שלי – הנשימה שלי וההסכמה שאין ביכולתי לשנות את המצב.

במקביל להלם הפעלתי את תמ"ה. תמ"ה היא חלק משמעותי בניסיון שלי, תמ"ה היא ראשי תיבות ורעיון.
תמיכה – מבחוץ ומבפנים, אחים, חברים, טיפול מקצועי, תמיכה מקצועית וכל מה שעובד לכם.
מידע – כל מה שעונה על השאלה מה אני צריכה לדעת (על המחלה, על אפשרויות ובכלל).
הפוגה – הפסקה מוחלטת ומתוזמנת מהטיפול.

כל בן משפחה מטפל צריך שתהיה לו נשימה ותמ"ה מאוזנת, כיוון על שתומך בתפקיד הטיפול, גם אם זה אומר רק לענות לשיחות הטלפון של מי שמשמש מטפל עיקרי.

כל מטפל צריך לנשום, היתמך, לדעת שיש לו מספיק מידע ומקום (לאו דווקא פיזי) לנוח בו מהמצב. בנקודה הזו גם הצבעים חוזרים לחיים.

לסיכום אומר שאחד הקשיים הרגשיים בטיפול בהורה מזדקן או חולה הוא שפעמים רבות אין פתרון. לאף אחד. יש מצבים שאין להם פתרון. פשוט אין להם. יש מציאות משתנה ויש אותנו.

במצבים אקוטיים אנחנו לא יודעים איך החיים ייראו בעוד שעה, והתגובות הן של כאן ועכשיו, גם בנקודה הזו נשימה עמוקה יכולה ליצור הבדל. כשהמציאות מתייצבת כדאי לתכנן את התמ"ה שלכם.

אבא שלי לשמחתנו בסדר, אבל המציאות כפי שהכרנו אותה הסתיימה ויש לנו כמשפחה התמודדויות חדשות. לי יש נשימה ותמ"ה. מה איתכם?

**

לא יודעים איך עושים את זה? אתם הרבה יותר ממוזמנים לפנות אלי ישירות להתייעצות באמצעים הבאים,

הדוא"ל שלי,

דף הפייסבוק המקצועי שלי: התמודדות מיטיבה עם זקנת הורים,

קבוצת הפייסבוק (סגורה וללא פרסומים) שאני כ"כ אוהבת ותמכה בי להפליא: מטפלים בהורה מזדקן? – בואו נדבר עליכם,

קישור לעמותת  CAREGIVERS המופלאה שכל עניינה הוא תמיכה וייעוץ לבני משפחה מטפלים.

ובשביל החיוך:

"על מצע השלכת החלומות מלחשים":

[youtube g9d0E0tJSeU nolink]