אחד הכאבים הכי נפוצים שאני מכירה הוא תולדה של מחשבה על אהבה חד צדדית.
הרבה אנשים מתהלכים בינינו עם תחושה שלא אוהבים אותם מספיק, בעיקר ההורים שלהם.
הרבה אנשים חוו וחווים מחסור רגשי מכיוון ההורים שלהם, ובהמשך מבני הזוג שלהם.
אהבה, המילה עם האותיות הנעימות האלה שלה, היא הנושא המדובר ביותר והנחקר ביותר בעולם, כולם רוצים לדעת מה זה, מאיפה זה מגיע, איך אפשר לשלוט על הווליום של זה והאם אפשר או אי אפשר לקנות את זה בכסף.
לכן אהבה היא משהו מאד חמקמק, כל אחד מגדיר אותה אחרת, כל אחד מעניק אותה בצורה אחרת וכל אחד רוצה לקבל אותה באופן אחר.
אז אם כל אחד מגדיר, חווה ומעניק אחרת, מה הבעיה?
ה-בעיה מתחילה כשתחושת אי צדק נכנסת למשוואה, כשאנשים חווים פער בין מה שהם מבקשים לעצמם לבין מה שהם מקבלים.
אני אפילו לא מדברת על מה שהם מעניקים לעומת מה שהם מקבלים, אלא נשארת במקום בו הפער קשור למה אנחנו מבקשים עבור עצמנו מאדם אחר, ההורים, בני זוג, ילדים, אפילו בוסים.
לפני הכל, חשוב לי להזכיר שבמציאות לא קיימים באמת פערים, במציאות יש רק את מה שיש. תפיסת הפער קשורה לשיחות פנימיות שלנו על איך לדעתנו הדברים אמורים להיראות.
אספר לכם על ר'. ר' הגיעה אלי עם כעס מאד מאד גדול על אמא שלה.
"היא לא אוהבת אותי",
"היא אמא שלי, איך זה שאמא לא יודעת לאהוב את הילדים שלה?" שאלה.
"איך את יודעת מה זה אומר לאהוב, או איך זה נראה כשאוהבים, איפה למדת את זה"? שאלתי בחזרה.
את אמא של ר' אני לא מכירה וזה לא רלבנטי, הרעיון הוא לא להסביר את הצד השני.
הרעיון הוא להכניס אויר במתח ותחושת אי הצדק.
בגדול בגדול העולם הוא לא בדיוק מה שנראה לנו (ומי שרוצה להבין בקטן קטן, מוזמן לפנות אלי), העולם כפי שאנחנו תופסים אותו הוא תוצאה ישירה של המקום בו גדלנו, בתי הספר למיניהם בהם התחנכנו בנוסף לאוסף האמונות שליקטנו במהלך החיים, חלקן אתנו מגיל שנתיים וחלקן אתנו משבוע שעבר.
זאת הסיבה לזה שכל אחד פוגש כל נושא מזווית שונה לגמרי וזה נכון גם לאהבה.
יש מי שמבחינתו איפוק ושמירת סודות מהעבר הם ביטוי לאהבה מאד גדולה ויש מי שיבטא את האהבה בבישול, בקניית מתנות, יש מי שיחשוב שלהכין את הילדים לעולם המנוכר זו אהבה ויש מי שיאהב את עצמו קודם כי לא אהבו אותו מעולם. במציאות יש רק את מה שיש.
"איך אני גורמת לה לאהוב אותי כמו שאני רוצה"?
"תתחילי את" אמרתי לה, "תאהבי כמו שאת רוצה שיאהבו אותך".
אני לא מבטיחה שתקבלי חזרה את הכל בדיוק כפי שאת רוצה, אבל זה יתן לך חופש להיות מי שאת רוצה להיות, זה יאפשר לך להיות האדם שאת רוצה להיות וזה יאפשר לך לתת בקלות.
זה יתחיל עם אמא ויגיע לכל השאר. כשתאהבי באמת, זה יחזור אליך. את תאהבי את עצמך בלי שתצטרכי את זה מאף אחד אחר. תלמדי לקבל עוד סוגים וביטויים של אהבה ועם זה יגיע שקט וחופש אישי וכמובן עם המון אהבה.
שאלו את עצמכם, איפה אוהבים אתכם אחרת ממה שהייתם רוצים? האם אתם נותנים שם את מה שהייתם רוצים לקבל?
רוצים שיאהבו אתכם כפי שאתם רוצים שיאהבו אתכם? תתחילו אתם.
זה לעולם לא בחוץ, רק בפנים.
מקדישה לכם שיר שהכרתי בזמן שכתבתי את הפוסט בשנת 2015 (פורסם בסלונה):