ארבעה חודשים אחרי אותו ערב, אמר אהובי בדייט השני שלנו: "חבל שלא הייתי איתך ביום ההולדת העגול שלך",
"לא נורא", אמרתי בליבי, "עוד תהיה לך הזדמנות".
אחרי שנה נישאנו.
אחרי 5 שנים ואימהות לאוצרות האנושיים שלנו, יצאתי לעצמאות, לעסוק במה שתמיד רציתי – אנשים.

לא תמיד ידעתי איך.
אבל תמיד תמיד ידעתי מה. מה אני רוצה.

בגיל 14 רציתי לעבור לגור במרכז, במקום שוקק ומלא אפשרויות.
בגיל 24 פרקתי נישואין כי רציתי להיות שמחה,
בגיל 30 עזבתי ארגון מדהים כי רציתי לעבוד עם אנשים אבל אחרת.
בגיל 35 ידעתי שעוד לא הגעתי לאן שרציתי והמשכתי.

כ"כ הרבה פעמים אמרתי לעצמי – אין לי מושג איך ייראו החיים שלי החל ממחר בבוקר.
כ"כ הרבה פעמים שמעתי – את רצינית? את שוב לומדת?
**

"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס,
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע" – אמר החתול,
"לא אכפת לי כל כך לאן," אמרה אליס,
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי." אמר החתול.

**
אם הייתם אומרים לי באותה מסיבונת שאהיה מה שאני בגיל 40, הייתי לוחשת אמן. אמן שזה יהיה נכון.

לכן חשוב לי שתקראו את זה ותעבירו את זה הלאה.

אני אדם כמו כולם, פשוט בדרך לאן שאני רוצה.
תעבדו בלדעת מה אתם רוצים.

עזבו רק לרגע שאלות לגבי יכולת, מימון והדעות הרווחות, הרבה לפני כל אלו, תבררו שאתם יודעים מה אתם רוצים.

זה לא על הוקוס פוקוס וערוץ החיים הטובים, זה על להיות במקום אחד עם הרצון שלכם, זה על להסכים לפחד.

אם אתם לא יודעים לאן אתם רוצים להגיע, לא משנה לאיזה כיוון תלכו.

אבל גם אם יש לכם רק כיוון, אתם תגיעו.

גתה אמר : "כשהאדם מתחייב ההשגחה נעה", לזה התכוון גם החתול.

דרך צלחה, אתם מהממים ממש.
תודה שקראתם.
תודה מיוחדת לכל מי שהיה חלק מהעשור המופלא הזה, מקווה שאתם מוכנים כמוני לעשור הבא.

**בתמונות: הודו 2007 ושוויץ 2017.